מבין 100 שיאני השכר במגזר הציבורי, 97 הם רופאים. עם זאת, ככל שמדובר ברופאים שכל זמנם ומרצם מושקעים רק במערכת הבריאות הציבורית - הרי שתלוש משכורת של 127 אלף שקל לא צריך להפתיע או לקומם.
עוד בעניין דומה
בתקופה שבה מבקשים להגביר את הזמינות והנגישות של רופאים בכירים בבתי החולים הציבוריים, אין ברירה אלא לממן ליותר ויותר רופאים בכירים רמת שכר גבוהה. התוצאה הבלתי־נמנעת: הרופאים "כובשים" את רשימת שיאני השכר במגזר הציבורי.
"על הציבור לשמוח שאת רשימת שיאני השכר מפארים רופאים ששגרת יומם היא טיפול והצלת חיים, ולא רק פקידים או מנהלים"
על הציבור לשמוח שאת הרשימה מפארים רופאים ששגרת יומם היא טיפול והצלת חיים, ולא רק פקידים או מנהלים. הבעיה האמיתית היא הניסיון של חלק מהרופאים להמשיך ולהגדיל את עוגת ההכנסות, ואחר כך להגיש את החשבון לציבור פעמיים: גם לקבל שכר גבוה במערכת הציבורית וגם להסיט את המטופל להמשך טיפול יקר בפרקטיקה פרטית.
מדובר על פעילות פרטית ענפה, שבמקרים רבים מתקיימת על חשבון הרפואה הציבורית, תוך פגיעה אנושה בה. מכאן, מה שמקומם הוא לא שרופאים משתכרים עשרות אלפי שקלים במערכת הציבורית, כי אם הטענה שהשכר בבית החולים הציבורי לכאורה אינו ראוי או מספיק.
זו טענה שבגינה קבוצות הכוח בממסד הרפואי מובילות מלחמת חורמה, כדי לבלום את אלה המנסים לחזק את המערכת הציבורית ולרסן את המערכת הפרטית (תקופת צינון בין טיפול ציבורי לפרטי, תשלום כולל למוסד הפרטי ועוד).
"נדמה כי רמת השכר שמוצגת ברשימה שמפרסם משרד האוצר חושפת בעיה קשה לא פחות: פערי השכר הקיצוניים בין רופאים בהתמחויות השונות"
יש להתייחס בסקפטיות לטענות אלה כשעושים אינטגרציה בין נתונים לטיעונים. מצד אחד, רשימת שיאני השכר ונתונים שמפרסם OECD בדו"ח חדש מנובמבר. לפי הדו"ח, מבין המדינות המדווחות, בישראל נרשמה העלייה החדה ביותר בשכר הרופאים - בפועל, בין 2005 ל-2013 עלה שכר הרופאים המומחים בכ-6.3% בשנה בממוצע. מצד שני, הגנה בחירוף נפש על הרפואה הפרטית, כשפעמים רבות מי שניצב בחזית זו הם דווקא אלה המביאים את תלושי השכר הגבוהים ביותר במערכת הבריאות הציבורית.
בנוסף, נדמה כי רמת השכר שמוצגת ברשימה שמפרסם משרד האוצר חושפת בעיה קשה לא פחות: פערי השכר הקיצוניים בין רופאים בהתמחויות השונות, והפערים בין שכר הרופאים לשכר של יתר בעלי המקצוע במארג הבריאות; פערים שבמידה מסוימת נובעים מפעילות שמקדמת אינטרסים של קבוצות הכוח במקצוע הרפואה - לעתים אף במחיר הקרבת הייצוג של כל העוסקים בתחום.
הדיון הציבורי צריך להתמקד בדרישה הבסיסית, כי בעבור רמת שכר גבוהה מצופה מהרופא להשקיע את זמנו, מרצו וניסיונו בבית החולים הציבורי, ולא בדרך להגדיל את ההכנסה מהרפואה הפרטית. בנוסף, ראוי היה שמערכת הבריאות תפעל לצמצום פערי השכר בין ההתמחויות, וגם את הפער העצום שבין כלל מקצועות הבריאות.
* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "דה מרקר"
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
